שבוע שעבר עמדנו בפתחו של ראש חודש סיוון, מועד מיוחד לשאת תפילה ובאומרי תפילה על ילדיי, אני יודעת שיש לי הרבה על מה להודות ועל מה להתפלל. בבר מצווה של בני הבכור נשאתי דברים בענין שמות הילדים. לפי גישתי, הילדים בעצם מביאים את שמותיהם איתם כשהנשמה שלהם יורדת לעולם, השם, כשהוא מקבל גשמיות, מביא איתו את יעודו לאדם. וכך, כמו שנשמה מביאה שם היא מביאה הרבה ברכות ותמיד ישנה ברכה…
לאחרונה עמדנו בפתחו של ראש חודש סיוון, מועד מיוחד לשאת תפילה ובאומרי תפילה על ילדיי, אני יודעת שיש לי הרבה על מה להודות ועל מה להתפלל.
בבר מצווה של בני הבכור נשאתי דברים בענין שמות הילדים. לפי גישתי, הילדים בעצם מביאים את שמותיהם איתם כשהנשמה שלהם יורדת לעולם, השם, כשהוא מקבל גשמיות, מביא איתו את יעודו לאדם. וכך, כמו שנשמה מביאה שם היא מביאה הרבה ברכות ותמיד ישנה ברכה מרכזית.
אור –המכונה בהצגה – "אורי "- בני בכורי, הביא את ברכתו בכך שהפך אותי לאמא בפעם הראשונה. כל דבר שקורה עם אור, קורה בפעם הראשונה ומכאן שגם הביא את ברכת הראשוניות עבורי.
אור הוא גם הראשון ששם לב למצבי כשהתחלתי "ליפול לבור" . אז הוא היה בן 8 ,אני ישבתי במטבח במבט קפוא ובוהה, הוא ניגש אליי ואמר: "אמא למה את לא שותה קפה ? למה את לא אוכלת גלידה? אני זוכר שאכלת הרבה גלידה אחרי שנעמה נולדה. בכלל, אני לא רואה שאת שותה ואוכלת".. אמר והלך…השאיר אותי עם שאלותיו בחלל החדר והשאיר אותי גם עם נקודת האור.
אני, שלא הבנתי מה קורה, מהיכן זה התחיל והכל רק היה חשוך מסביבי, זכיתי לאור גדול בעצם שאלותיו. פתאום היה מישהו שהאיר עם זרקור את המערה החשוכה. זהו גם ייעודו של בני לעולם – להפיץ את אורו לכל מקום ברגישות רבה ובכישרון רב והוא אכן עושה זאת במעגלים החברתיים, בהופעותיו המוסיקליות ועוד.
נעמה – בתי האמצעית –המכונה בהצגה "מעיין"- הביאה את ברכת הנועם, הטבעיות והשחרור, את הכיף שבגידול ילדים, את האיזון, לא עוד פרפקציוניזם, לחץ של אמבטיה ראשונה, הנקה ראשונה, החתלה ראשונה וכו', אלא הנאה רצופה ושלמה של כל רגע בצמיחה שלה, מתוך הבנה גדולה שהיא תגדל כך או כך.
נעמה, כשמה כן היא, נעימה לסביבה ולחברותיה, לוקחת דברים בפרופורציה הנכונה ,שלווה ומאוזנת. נעמה ידעה את לבי ומחשבותי בזמן שהייתי ב"שיתוק הרגשי" וגם שאלה שאלות, שאלות שביטאו עבורי שיקוף הכי אמיתי של המציאות באותם ימים. כך, יום אחד שחזרה מהגן ואני הייתי סגורה בתוך עצמי היא פנתה אלי ושאלה: "אמא, את אוהבת אותי?" בשאלה זו בירכה אותי בברכת הדרך בחזרה לאיזון שלי. כמובן שאהבתי ואוהב תמיד את ילדיי, אך, אז זה היה גדול מאוד.
איילה – בתי השלישית והצעירה המכונה בהצגה "אביה"- הפגינה שבוע שעבר יכולות משחק מרנינות בטקס לכבוד יום ירושלים בבית ספרה. ליבי הלם בחוזקה כשעלתה לבמה ועיניי נצצו מדמעות של שמחה על צמיחתה המופלאה.
אני נזכרת ביום בו נולדה ובו בחרנו לה את שמה . מדוע קראתי לה כך? ההסבר הכי פשוט הוא.. שאיילה נולדה הכי קטנטונת מהשניים הגדולים …2.5 קילו עם שיער כמו גור אריה ושוב, שונה מאחיה הבוגרים שנולדו בלי שערה אחת על ראשיהם. כשהחזקתי אותה הרגשתי קלילות, זריזות והשם הזה איילה..קרא לי…כל כך קרא לי…..
והנה, לפני כשנה התברכתי בחברה חדשה בשם גלי'ה גינרמן , גלי'ה אשה אצילה ומיוחדת, אשה מאמינה ובקיאה בחומר המקראי, סיפרה לי סיפור על האיילה לפי המקורות: האיילה היא חיה המתקשה בלידה וזקוקה לישועה פרטית כשבאותו זמן כל החיות זקוקות לישועה כללית – למי הגשמים. כיצד היא מתמודדת עם המצב ?
מתוך הקונפליקט בין להתפלל על עצמה כפרט לבין על הכלל היא בוחרת את הבחירה האולטמטיבית ומתפללת על הכלל וכך חיות היער זוכות למי הגשמים והיא זוכה בעצם למעגל תמיכה בתהליכי הלידה שלה.
נשימתי נעתקה לשמע הדברים והרי הריוני עם איילה היה הקשה מכולם, ולידתי איתה –מצד אחד, התבצעה בהליך שגרתי וידוע מראש של ניתוח קיסרי ומצד שני, הסתיים לא הכי מוצלח: גם נאלצתי לחזור לבית החולים לסגירה נאותה של הבטן וגם זכיתי במנה מיוחדת בחווית דיכאון אחרי הלידה.
הייתי זקוקה למספר ימים לעכל את דבריה של גלי'ה, ובעודי מכילה ומעכלת נתקלתי בדף שבועי על פרשת ויחי של ד"ר רחל רייף הדן בפירושים ובהמשלות לשם איילה. מועלים בדף שני מוטיבים מרכזיים:
*האם איילה היא בעל החיים הידוע בזריזותו, כמו שנאמר: "משוה רגלי כאילות" (תה' יח: לד)? או שמא הכוונה, כפי שהבין תרגום השבעים, לעץ האלה השולח את שלוחותיו-ענפיו, ואמרי שפר יהיו אמירים יפים של העץ?
*רמב"ן מתאר את שבט נפתלי כאיילה שלוחה, מעין יונת דואר, השלוחה לבשר בשורות טובות. בדרך דומה הלך ה'חזקוני': 'נפתלי אילה שלוחה', קלים כאיילות בהשתלחם מן המלחמה, לבשר בשורות טובות ומשופרות של נצחון המלחמה, היינו 'הנותן אמרי שפר'.
כשאני חוזרת על קריאת הדף כשלוש פעמים, נראה כי החיבור המשלים את עניין הבנת שמה חל לאחרונה.
נפגשתי עם המחנכת שלה. אחד הדברים ששמעתי מהמחנכת היה: "אני לא יודעת איך זה ולמה זה אבל דעי שלאיילה יש אמרות לפעמים שמשאירות אותי בפה פעור. איילה ילדה מאוד עמוקה ואמרותיה אמרי שפר " ..
נשמתי עמוק מאוד כשיצאתי מהפגישה וחשבתי עליה, על איילה, על שמה ועל הדברים שבלתי ניתנים לתפישה בעולם הגשמי,שלנו. כן, איילה הביאה את כל אלה יחד עם שמה . את תהליך הלידה שלה, את הבשורה הטובה של הניצחון וההחלמה שלי מהדיכאון בעזרת מעגלים של נשים מקסימות ובזריזות יחסית מופלאות ואת התפילה שלי על כלל הנשים החוות דיכאון סב לידתי.
ובזאת בעצם ברכתה – ברכת ההתחדשות שלי – "ברכת אביה" (גם שם ההצגה).
איזה כיף לי שבאתם לעולם, אור, נעמה ואיילה היקרים והאהובים- תודה לכם שבאתם לעולם והבאתם את הברכות האלו שהפכו אותי לשלם שאני היום, מי ייתן ותבורכו בכל משאלות ליבכם לטובה, אמן.
הי, אני תמר קלר שקדי, תושבת הצפון, נשואה לנאור ואמא. הכל התחיל מהסיפור האישי שלי כאשר התמודדתי עם שני סבבים של סערת רגשות ודיכאון אחרי לידה שלישית או יותר מדויק ניתוח קיסרי שלישי. בזכות העזרה שקיבלתי מכל האנשים שסבבו אותי, זכיתי לחוויית החלמה ושיקום מבורכים. עם הזמן הלך וגבר הרצון לעזור לנשים ומשפחות נוספות כדי למנוע את הסבל הרב שאני עברתי ומזה 10 שנים שאני עוסקת בהעלאת מודעות, תמיכה והכוונה לנשים הריוניות, יולדות בני זוג ומשפחות אשר מתמודדות עם משבר רגשי או דיכאון אחרי לידה או דיכאון בהריון.